WP_Post Object
(
    [ID] => 94198
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-06 17:47:36
    [post_date_gmt] => 2024-06-06 14:47:36
    [post_content] => עמירם קופר, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, היה כלכלן ומשורר כאחד. בשמחת תורה תשפ"ד נחטף עם אשתו מקיבוצו לעזה, וזמן לא רב לפני חג השבועות נודע כי נהרג עם שלושה מחבריו בשבי חמאס והוא בן 85.

שירו הנודע והשמח "שיבולי פז" נכתב במיוחד לאירועי "חג החומש" בקיבוץ ניר עוז והפך מזוהה מאוד עם חג השבועות. השיר מזכיר בנושאו ובכמה ממילותיו את שירו הנושן של מתתיהו שֶׁלֶם "שיבולת בשדה".

מרבית מילות השיר מקראיות, והמשורר אף משתמש לצורכי מקצב השיר בצורות ההפסק המקראיות – הנהגות מלעיל – בפעלים יִשָּׂאוּ, הֻשְׁחָזוּ, יִרְחָשׁוּ (במקום יִשְׂאוּ, הֻשְׁחֲזוּ, יִרְחֲשׁוּ במלרע).
שִׁבֳּלֵי פָּז
מילים: עמירם קופר
לחן: יעקב (יענקלה) שגיא
שִׁבֳּלִים כּוֹרְעוֹת עֹמֶס
שֶׁפַע בַּר עַל כָּרִים,
עַלְמוֹת חֵן יִשָּׂאוּ
עֳמָרִים.
חֶרְמֵשִׁים כְּבָר הֻשְׁחָזוּ
וְנִשְּׂאוּ מוּנָפִים.
שִׁבֳּלֵי פָּז יִרְחָשׁוּ
שִׁיר חָג.
רַב הַגֹּדֶשׁ
בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע
בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת בָּא.
רַב הַגֹּדֶשׁ
בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע
בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת.

לזכרו הברוך כתבנו מילים אחדות על מילות הפתיחה בשירו:

שיבולי פז הן שיבולים זהובות, בשלות, והצירוף מזכיר צירופים מקראיים דוגמת עֲטֶרֶת פָּז (תהלים כא, ד). כבר במקרא המילה פז 'זהב' מיוחדת ללשון השירה, וכך לרוב גם בימינו. עם זאת נמצא אותה בכמה צירופים, ובהם 'הזדמנות פז' והאיחול המקובל לפני השינה 'חלומות פז'.

כורעות עומס: השיבולים כורעות מעומס הגרעינים. בדומה לשירה המקראית, המתאפיינת בלשון קצרה, השמיט כאן המשורר את מילת היחס מ־ או מן־; והשוו לדברי ישעיהו "וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר" (יז, ה; 'וזרועו' במקום 'ובזרועו').

שפע בר על כרים:
המילה שֶׁפַע רגילה על לשוננו, אבל במקרא היקרות אחת וִיחידה לה – בברכת משה לזבולון – בצירוף "שֶׁפַע יַמִּים" (דברים לג, יט). מעניין לציין שבמקרא משמשת יותר דווקא צורת הנקבה שִׁפְעָה (בצורת הנסמך שִׁפְעַת־), שבלשוננו רווחת הרבה פחות.
המילה בַּר רבת משמעים היא בעברית. בהקשר הזה משמעהּ 'תבואה', והיא זכורה למשל מסיפור יוסף ואחיו: "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם" (בראשית מא, מט), "וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם" (מב, ג).
המילה כַּר (כאן בריבויהּ כָּרִים) מובנהּ 'שדה מרעה', 'אחו', והיא מוכרת בעברית ימינו בעיקר מן הצירוף 'כר הדשא' ומן השימוש המושאל בה בצירוף 'כר נרחב' (שהוא שדה פעולה רחב). מחוץ לביטויים אלו היא נדירה מאוד בימינו – כבמקרא – ומשמשת בעיקר בשירה. כרים ובר כרוכים יחדיו בראש ובראשונה בתהלים סה, יד: "לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר, יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ". 

עוד נעיר כי המילה עומֶר (בשיר בצורת הרבים עומָרים) משמעותה כאן כמשמעות אלומה (בשיר בצורת הרבים אלומות), דהיינו 'קבוצת שיבולים'; וכן שהשימוש בפועל בָּא במשפט "עֵת אֲלֻמּוֹת בָּא" בלשון זכר במקום בָּאָה – כמצופה מפועל שנושאו המילה עֵת – נובע בוודאי ממקצב השיר, אבל אפשר להסבירו על פי האמור בשיר השירים (ב, יב): "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ".


    [post_title] => שיבולי פז – לזכרו של עמירם קופר
    [post_excerpt] => ביאור קצר למילות השיר "שיבולי פז" מאת עמירם קופר ז"ל, ממייסדי קיבוץ ניר עוז. נחטף לרצועת עזה ב־7 באוקטובר ונהרג בשבי.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%a4%d7%96-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-17 07:44:57
    [post_modified_gmt] => 2024-06-17 04:44:57
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://old.hebrew-academy.org.il/?p=94198
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5781
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2014-06-01 11:40:19
    [post_date_gmt] => 2014-06-01 08:40:19
    [post_content] => לקריאת המאמר
"במאמר זה ננסה לחשוף רקע לשוני ספרותי לכמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים (עם שהקשר ביניהם נראה במבט ראשון מוזר) במתנות עניים – פאה ולקט – ובשֵׂער. שני הביטויים שיעמדו במוקד חקירתנו הם שיבולת הזקן ופאה נכרית. ננסה לעמוד על זיקתם לפאה שבלשון מקרא, ובתוך כך נתייחס לביטוי קצוצי פאה, ונאמר דבר מה על זיקה אפשרית ללקט."
    [post_title] => על שיבולים ופאה בראש ובשדה
    [post_excerpt] => על הרקע הלשוני ספרותי של כמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים במתנות עניים – פאה ולקט – ובשיער
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a4%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%95%d7%91%d7%a9%d7%93%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-08-03 01:53:48
    [post_modified_gmt] => 2019-08-02 22:53:48
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=5781
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5431
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-02-03 14:22:58
    [post_date_gmt] => 2013-02-03 12:22:58
    [post_content] => 
כַּנָּה
כנה היא צמח – או חלק של צמח (גזע, ענף) – שמרכיבים עליו צמח אחר. לצמח המורכב על הכנה קוראים רוכב, ולאחר שהם מתאחים הם נעשים צמח אחד. ההרכבה – טכניקה בת אלפי שנים – נועדה לשלב תכונות טובות של הכנה (למשל התאמה לסוג הקרקע) ותכונות טובות של הרוכב (למשל זן רצוי של פרי).
המילה כנה מופיעה פעם אחת במקרא: "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת, וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ..." (תהלים פ, טו–טז). נראה שהכוונה לשתיל או לשורש – כמשמעה של מילה זו בארמית. כנה היא גם צורה אחרת של כַּן – בסיס, ובמונח החקלאי המודרני נתמזגו שני המשמעים. המילה כנה בהוראת בסיס מוכרת מלשון חז"ל וכן בלשון ימינו במשמעות התקן המשמש משען או תמך, כגון כנת רובים (מתקן להעמדת רובים).
אֶשְׁבּוֹל (spadix)
אשבול הוא תפרחת שבה הפרחים סדורים לאורך שִׁזְרָה מעובה (שזרה, בדומה לשִׁדְרָה, היא ציר התפרחת).
המילה אשבול נוצרה משורש המילה שִׁבֹּלֶת במשקל המילה אֶשְׁכּוֹל. באשכול הפרחים מחוברים אל השזרה בעוקצים. בשיבולת הפרחים יושבים ישירות על ציר התפרחת ללא עוקצים.
המונח אשבול נקבע במילון למונחי מורפולוגיה של צמחים של ועד הלשון העברית משנת תר"ץ (1930).
שׂוּחַ (גָּרִיגָה)
 בתה היא צמחייה נמוכה של בני שיח, כגון סירה קוצנית וקורנית מקורקפת. שוח מאופיין בשיחים, כגון לוטם וקידה שעירה. החורש מורכב מעצים, כגון אלון ואלה ארץ־ישראלית, וביניהם שיחים, בני שיח ומטפסים. יער מאופיין בעצים, כגון אלונים ואורנים, ויש בו פחות שיחים וצמחים עשבוניים.
המילה שוח נגזרה משִׂיחַ – צמח מעוצה נמוך מעץ, חסר גזע מרכזי או שענפיו מסתעפים מתחתית גזעו. שִׂיחַ היא מילה מקראית הנזכרת למשל בסיפור הבריאה: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח" (בראשית ב, ה). לצידה קיימת המילה שִׂיחַ במשמעות שיחה, אך נראה שאין ביניהן קשר.
את המילה שוח הציעה הוועדה למונחי הביולוגיה והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ט (2009).

עדכון: בשנת תשפ"ב אישרה האקדמיה את המילה שִׂיחִיָּה במקום שׂוּחַ.
הַבְחָלָה
הבחלה – הבשלה מלאכותית – היא שיטה שבה גורמים להבשלתם של פירות שנקטפו לפני מועד הבשלתם הטבעי, כגון בננות והדרים. ההבחלה נעשית על ידי גז אתילן.
הפועל הבחיל, גרם להבשלה, מצוי בהלכות שבת: "כל דבר שהיה מבחיל את הפרי חייב משום זורע" (ירושלמי שבת י ע"א).
אל הפועל מתקשר השם המופשט בוחַל. וכך נאמר במשנה: "מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה: פַּגָּה, בֹּחַל וָצֶמֶל: פַּגָּה – עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת, בֹּחַל – אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ... צֶמֶל – כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה..." (נידה ה, ז). המילים פגה, בוחל וצמל מציינות שלושה שלבים בהתפתחות פרי התאנה.
מן המילה צמל חודש המונח צְמִילָה – לציון הבשלת יתר (מונחי ביולוגיה כללית, תשס"ט, 2009).
    [post_title] => עברית בצמיחה
    [post_excerpt] => על המילים כַּנָּה, אֶשְׁבּוֹל, שׂוּחַ (שִׂיחִיָּה) והַבְחָלָה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-10-02 00:14:36
    [post_modified_gmt] => 2022-10-01 21:14:36
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=5431
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)