WP_Post Object
(
[ID] => 105953
[post_author] => 60
[post_date] => 2025-03-03 14:49:09
[post_date_gmt] => 2025-03-03 12:49:09
[post_content] => התרגום המילולי של הביטוי הארמי 'זעיר אנפין' הוא 'קְטַן פנים'; אך בלשוננו היום משתמשים בביטוי כאילו פירושו 'בפנים קטנות' – כלומר בקנה מידה קטן.
לאיזה שורש קרוב השורש זע"ר? מה מקבילתה העברית של 'אנפין' הארמית? ומה לכל זה ולספרות הקבלה?
[presto_player id=105976]
[post_title] => בזעיר אנפין
[post_excerpt] => התרגום המילולי של הביטוי הארמי 'זעיר אנפין' הוא 'קְטַן פנים'; אך בלשוננו היום משתמשים בביטוי כאילו פירושו 'בפנים קטנות' – כלומר בקנה מידה קטן.
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%91%d7%96%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a0%d7%a4%d7%99%d7%9f
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2025-03-05 11:45:14
[post_modified_gmt] => 2025-03-05 09:45:14
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => https://old.hebrew-academy.org.il/?p=105953
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
התרגום המילולי של הביטוי הארמי 'זעיר אנפין' הוא 'קְטַן פנים'; אך בלשוננו היום משתמשים בביטוי כאילו פירושו 'בפנים קטנות' – כלומר בקנה מידה קטן.המשך קריאה >> המשך קריאה >>
פתֵכה היא לוח של ציירים למשיחה ולפיתוך (ערבוב) של צבעים. בדרך כלל לפתכה צורה אליפטית, ויש בה מקום להנחת הצבעים וחלל להכנסת האגודל.
מילים מן השורש פת"ך המציינות ערבוב מוכרות מספרות חז"ל. את המילה שָׁמַיִם שבסיפור הבריאה דרשו חז"ל במשמעות 'אש' ו'מים': "נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה, ומהן נעשו שמים" (בראשית רבה). על הפסוק "וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" (שמות ט, כד) נאמר במדרש "אש וברד פתוכין זה בזה" (פסיקתא דרב כהנא).
המילה פתכה אושרה באקדמיה בשנת תשס"ו (2006).
טינית היא חומר פלסטי המשמש לעבודות כִּיּוּר – בעיקר של ילדים. החומר עשוי חרסית מעורבת בשמן או בשעווה.
המילה טינית נגזרה מן המילה טִין (clay) שנוצרה בימי הביניים בהשפעת הערבית. בספרות חז"ל נזכרת המילה בצורה טִינָה (או טִינָא), והיא מקבילה במשמעה למילים המקראיות 'חומר' ו'טיט'.
במדרש תהלים נאמר על ים סוף: "נעשה להם [לבני ישראל] טינא, כמה שנאמר 'דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים" (חבקוק ג, טו), ובמצרים כתיב 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים' (שמות א, יד). כיון שירדו לים אמרו: מטיט וחומר יצאנו ובטיט וחומר חזרנו. מיד 'וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב' (תהלים קו, ט)".
המילה טינית אושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"א (1991).