WP_Post Object
(
    [ID] => 4452
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2014-05-15 21:59:49
    [post_date_gmt] => 2014-05-15 18:59:49
    [post_content] => 
הפעלים הֵנִיא והֵנִיעַ קרובים זה לזה בצלילם ובכתיבם, אך שונים מאוד במשמעם.
הֵנִיא פירושו 'מָנַע', 'עיכב', 'השפיע שלא לעשות את הדבר': "ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים" (תהלים לג, י), "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ" (במדבר לב, ז). ובלשון ימינו: "עמיתיה ניסו להניאהּ מן ההתפטרות".
הֵנִיעַ הוא פועל אחר לגמרי ופירושו כידוע 'הזיז', 'טלטל'. בלשון ימי הביניים נוספה לפועל הֵנִיעַ המשמעות 'גָּרַם', 'הביא לדבר', למשל: "מפני היות אחאב מלך שמרון היה מושל בישראל ומניע אותם לעשות מה שירצה" (רלב"ג, מלכים א כב, לח). בלשון ימינו רגילה צורת הבינוני מֵנִיעַ במשמעות 'גורם המעורר לפעולה' (motive), למשל 'המניע לפשע', 'מניעים אידאולוגיים'.
אם כן בהקשר של עשיית מעשה או הימנעות ממנו הפעלים הֵנִיא והֵנִיעַ משמשים במשמעות כמעט הפוכה. למשל: "מצבו הכלכלי הדחוק הניעוֹ לעזוב, ואיש מידידיו לא הצליח להניאוֹ מהחלטתו".
    [post_title] => הניא והניע
    [post_excerpt] => 
הֵנִיא פירושו 'מָנַע', 'עיכב', 'השפיע שלא לעשות את הדבר'. הֵנִיעַ הוא פועל אחר לגמרי ופירושו כידוע 'הזיז', 'טלטל'. בלשון ימי הביניים נוספה לפועל הֵנִיעַ המשמעות 'גָּרַם', 'הביא לדבר'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%a0%d7%99%d7%90-%d7%95%d7%94%d7%a0%d7%99%d7%a2
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-04-10 01:58:48
    [post_modified_gmt] => 2020-04-09 22:58:48
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=4452
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

הֵנִיא פירושו 'מָנַע', 'עיכב', 'השפיע שלא לעשות את הדבר'. הֵנִיעַ הוא פועל אחר לגמרי ופירושו כידוע 'הזיז', 'טלטל'. בלשון ימי הביניים נוספה לפועל הֵנִיעַ המשמעות 'גָּרַם', 'הביא לדבר'.

WP_Post Object
(
    [ID] => 5605
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2014-05-06 10:03:43
    [post_date_gmt] => 2014-05-06 07:03:43
    [post_content] => 
בעת, עקה, חישכון, ציימנות, פרצני, הניעה, תסוגה, בוננות, שלומות
בַּעַת (פוֹבְּיָה)
בעת הוא פחד מוגזם ממצב מסוים או מנוכחות של דבר מסוים, פחד שאינו תואם את המציאות. לעיתים הבעת מלֻווה בהתקף חרדה ואף בתבהלה (פניקה). סוגי בעת מוכרים: בַּעַת גבהים, בַּעַת סֶגֶר (קלאוסטרופוביה). המילה 'בעת' לקוחה מלשון הפיוט ומשמעותה כמשמעות המילה המקראית בְּעָתָה.
המילים בַּעַת ובְעָתָה מצטרפות לקבוצה לא קטנה של מילים בעברית שמשמען פחד, ולכל אחת מהן גוֹן־משמעות ייחודי: אימה, בהלה, בַּלָּהָה (למשל בצירוף 'חלום בלהות'), ביעותים, חלחלה, חרדה, יִרְאָה, מורא, חִיל, מָגוֹר, חַת (בביטוי 'ללא חת') ועוד, ואף צירופים כמו מוֹרֶך לב ופיק ברכיים.
המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד (1994).

עָקָה (סְטְרֵס)
עקה היא מצב של לחץ ומתח הנוצרים מתנאים שמקשים על התפקוד התקין של אדם או של יצור אחר.
המילה עָקָה מן השורש עו"ק נזכרת פעם אחת במקרא: "אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה, מִקּוֹל אוֹיֵב, מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע" (תהלים נה, ג–ד). משמעו היסודי של השורש עו"ק הוא לחץ והכבדה. משמע זה מצוי גם במילים אחרות מאותו השורש: הֵעִיק ומוּעָקָה מן המקרא ותְעוּקָה המחודשת. גם הביטוי הארמי "דא עקא" (=זו הצרה) קשור לשורש זה. השורש עו"ק מקביל לשורש צו"ק (הציק, מצוקה).
המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד.

חִשָּׁכוֹן (בלקאאוט)
חישכון הוא איבוד זיכרון רגעי, לרוב בשל לחץ או חרדה. מושג זה מוכר בהקשר של חרדת בחינות: "באמצע הבחינה היה לי חישכון ולא זכרתי את התשובה".
המילה נוצרה על פי מילים אחרות שמשמען פגע ומחלה, כמו עִוָּרוֹן, שִׁגָּעוֹן, וכן החידושים אִדָּשׁוֹן (אפתיה), שִׁגָּרוֹן (רימטיזם), טֵרָדוֹן (אובססיה).
המילה אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ה (1995).

צַיְמָנוּת (אנורקסייה)
כשחיפשה הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה חלופה לאנורקסייה העלה חבר הוועדה הבקיא בספרות התלמוד את הביטוי "בתולה ציימנית" שבתלמוד הירושלמי. ציימנית היא מי שמרבה לצום (כמו ביישנית – נוטה להתבייש). בתלמוד מדובר באישה צעירה הגוזרת על עצמה צומות – אומנם לא מן הסיבות של התקופה המודרנית אלא מסיבות דתיות.
משם התואר "ציימנית" נוצר השם המופשט "ציימנות". את המילה ציימנות אימצה הוועדה למונחי רפואה של האקדמיה, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ז (2006).

בּוֹרְחָנוּת (אסקפיזם)
בורחנות היא נטייה לברוח מן המציאות ומשִׁגרת החיים בעזרת שקיעה בדמיונות, בידור ובילוי.
לפועל המקראי בָּרַח יש כמה נרדפים: נִמְלַט, נָס (שניהם רווחים במקרא), וכן חָמַק (פעם אחת במקרא). ואולם בימינו הפועל הרגיל והנפוץ הוא בָּרַח, כנראה בעקבות לשון חז"ל. כך נוצר הצירוף 'לברוח מן המציאות' וממנו בורחנות.
המילה בּוֹרְחָנוּת שקולה במשקל המילים סוֹבְלָנוּת, תּוֹקְפָנוּת. שמות התואר הם בורחן (אסקפיסט) ובורחני (אסקפיסטי), בדומה לסובלן, תוקפן, סובלני, תוקפני
המונח אושר באקדמיה בשנת תשע"ג (2013)

פַּרְצָנִי (אימפולסיבי)
פרצני הוא תואר לאדם שפעולתו נובעת מהתפרצות של רגש, דחף וכדומה. שם העצם הוא פַּרְצָנוּת (אימפולסיביות).
השורש פר"ץ שייך לקבוצה גדולה של שורשים הפותחים באותיות פר ומשותפת להם המשמעות של פיזור, שבירה ופירוק: פרא (פֶּרֶא), פרד (הפריד), פרז (פרזות), פרח (הפריח שמועה), פרט (פָּרַט כסף), פרך (פריך = שביר), פרם, פרס (=חתך פרוסה), פרע (פרוע), פרץ, פרק (פֵּרוּק), פרר (לפורר).
לפועל פָּרַץ מגוון משמעויות הקשורות כולן במשמעות הבסיסית האמורה: הָרַס ("עת לפרוץ ועת לבנות", קהלת ג, ג), התפשט ("ופרצת ימה וקדמה", בראשית כח, יד), נכנס בכוח (פרץ לבית), הביע רגש עז בבת אחת (פרץ בבכי). למשמעות אחרונה זו שייך התואר פרצני.
המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד.

הֲנִיעָה (מוטיווציה, מוטיבציה)
הניעה היא מכלול הגורמים – המודעים והלא מודעים – המביאים את הפרט לפעול, להשיג מטרה, להתנהג בצורה מסוימת. גורם מסוים לפעולה הוא מֵנִיעַ (ובלעז: דרייב).
המילה הניעה היא צורת משנה של שם הפעולה הֲנָעָה. הֲנִיעָה נוצרה בדומה למילה הֲסִבָּה – צורה עתיקה המביעה את פעולת ההֲסָבָה בליל הסדר. הצורה הניעה נבחרה כדי לייחדה מן הנעה, שהיא מילה כללית, אף כי לפעמים משתמשים בה במשמעות של מוטיווציה.
המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד.

תְּסוּגָה (רגרסיה)
תסוגה היא חזרה להתנהגות האופיינית לשלב התפתחות מוקדם יותר מן השלב שבו האדם מצוי, בעיקר בעת משבר וקשיים בהתמודדות. תסוגה היא סוג של מנגנון הגנה: השיבה לשלב מוקדם ומוכר מקנה תחושת ביטחון.
המילה תסוגה בנויה על דרך מילים כמו תשובה, תגובה, תקומה, תנועה, תמורה, וכמותן היא שייכת לשורשי ע"ו, כפי שמוכיח הפועל נָסוֹג (הנו"ן שייכת לבניין נפעל). תסוגה היא סוג מסוים של נסיגה (מילה שמשתמשים בה לפעמים גם במשמעות של רגרסיה). במילה נְסִיגָה הנו"ן הפכה לחלק מן השורש.
המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד.

בּוֹנְנוּת (מדיטציה)
את המילה בּוֹנְנוּת קבעה האקדמיה תמורת מדיטציה לאחר שהחל שימוש בה במשמעות זו בקרב אחדים מן העוסקים בתחום. המילה בוננות קשורה למילה התבוננות – שילוב של הסתכלות והבנה, ואכן מדיטציה היא תרגול של התבוננות פנימית.
המילה בּוֹנְנוּת שקולה במשקל המילים כּוֹנְנוּת, עוֹרְרוּת, רוֹמְמוּת, שׁוֹבְבוּת, שׁוֹטְטוּת.
בעבר קבעה האקדמיה את המילה בּוֹנְנוּת תמורת insight, אך לאחרונה הוחלט לאמץ לעניין זה את המילה תּוֹבָנָה הרווחת בציבור.
שְׁלוֹמוּת (well-being)
שלומות מציינת מצב של רְווחה גופנית, נפשית וחברתית המושגת על ידי אורח חיים בריא, פיתוח מודעות עצמית ועוד. המילה שלומות גזורה מן המילה שָׁלוֹם, והכוונה לשלום הגוף והנפש וגם לשלמותם.
את המילה הציעה מלכה זמלי. המונח אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"א (2001).
    [post_title] => מילים שוות לכל נפש
    [post_excerpt] => איך אומרים פוֹבְּיָה וסטרס בעברית? מהו חישכון? האם יש חלופה עברית לאנורקסיה?
על מילים אלו וגם על המילים פרצני, הניעה, תסוגה, בוננות ושלומות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9b%d7%9c-%d7%a0%d7%a4%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-11-07 14:36:43
    [post_modified_gmt] => 2023-11-07 12:36:43
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=5605
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)