WP_Post Object
(
    [ID] => 5296
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2014-03-09 12:04:16
    [post_date_gmt] => 2014-03-09 10:04:16
    [post_content] => 
קורט, קורטוב, שמץ, קמצוץ, מִצער
קֹרֶט, קֻרְטוֹב
קורט הוא חלק קטן, כמות מזערית של דבר. מקור המילה בספרות חז"ל, למשל: "קָמַץ [מן המנחה] ועלה בידו צרור או גרגיר מלח אוקורֶט של לבונה – פָּסַל" (משנה מנחות א, ב). המילה קֹרֶט קרובה למילה קָרָט – מטבע או משקל קטן שנהג בימי קדם, וכיום יחידת משקל מקובלת של אבנים יקרות. הקָרָט עצמו קיבל את שמו מן המילה היוונית keration – גרגיר של חרוב, שכן גרגירים אלו שימשו בעבר יחידת משקל.
יש הקושרים אל הקֹרֶט והקָרָט את המילה קֻרְטוֹב – אף היא מספרות חז"ל. קורטוב הוא אחד חלקי שישים וארבע של לוֹג (לוג הוא מידת נוזלים בשיעור של כחצי ליטר), כלומר משהו, מידה קטנה ביותר.
בלשוננו היום המילים קורט וקורטוב רגילות בתחום הבישול, כגון 'קורט מלח', 'קורטוב קינמון'. כן הן משמשות בהשאלה, למשל: "אנו זקוקים לקורטוב של מזל", "אין בדברים אפילו קורט של אמת".
שֶׁמֶץ
שמץ הוא משהו, דבר מועט ביותר. המילה רווחת בביטוי "אין לי שמץ של מושג", ויש שהיא מוכפלת לשם הדגשה: 'שמץ שמצו של...'.
במקרא המילה נזכרת פעמיים בספר איוב: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב, וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (ד, יב), "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ..." (כו, יד). על פי ההקשר מקובל לפרשה 'קצת', 'משהו', וכך רגילים להבינה גם בספר בן־סירא: "שמץ מחלה יצהיב רופא" (י, י), "אל תשמח אל שמץ תענוג" (יח, לב). לדעת אחרים ה'שמץ' שבספר איוב הוא 'לחש לא ברור', ויש הקושרים אותו למילה שִׁמְצָה שמשמעה 'שם רע' (ממילה זו נוצר בימי הביניים הפועל הִשְׁמִיץ).
המילה שֶׁמֶץ מוכרת גם בלשון חז"ל, ושם כנראה משמעה 'חשד' או 'דופי': "שמץ פְּסוּל" (בבלי פסחים ג ע"ב ועוד), "שמץ של עבודה זרה" (בבלי שבת קיט ע"ב).
שני הניקודים - שֶׁמֶץ (בסגול) או שֵׁמֶץ (בצירי) - תקינים.
עוד על המילה ראו כאן.
קַמְצוּץ
קמצוץ הוא קומץ קטן ביותר, מעט שבמעט. משמעות זו של המילה נוצרה בעת החדשה, ואילו בספרות חז"ל קַמְצוּץ הוא שם תואר שמשמעו 'קמוץ', 'מכווץ'.
הקומץ עצמו נזכר כבר במקרא. משמעו מידה קטנה, ובהלכה – כמות שאפשר לקחת בשלוש האצבעות האמצעיות של כף היד. שורש המילה קמ"ץ קרוב כנראה אל השורשים קפ"ץ ('קָפַץ את ידו' = 'קָמַץ את ידו'), קב"ץ, כו"ץ ועוד. בארמית מקבילה לקֹמֶץ המילה קִמְעָה.
המילה קומץ נזכרת בביטוי התלמודי "אין הקומץ משביע את הארי" (ברכות ג ע"ב, סנהדרין טז ע"א), אך לדעת רבים 'קומץ' כאן אינו אלא שם של רמשׂ (על פי הארמית 'קמצא' = חגב).
מִצְעָר
המילה המקראית מִצְעָר קרובה אל המילה צָעִיר ופירושה 'דבר קטן וחסר ערך': "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד" (איוב ח, ז). השורש צע"ר הוא אחיו של השורש זע"ר (כמו צע"ק וזע"ק), המוכר למשל מן המילה זָעִיר.
לַמִּצְעָר או לְמִצְעָר פירושו 'לפחות', 'לכל הפחות'. מקור הביטוי בספר ישעיהו, אך שם כנראה הכוונה 'זמן מועט', 'זמן קצר': "לַמִּצְעָר יָרְשׁוּ עַם קָדְשֶׁךָ, צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ" (סג, יח). השימוש בביטוי 'למצער' רווח בלשון המשפטית, למשל: "מדובר בחשד ממשי, או למצער בחשד סביר". רבים טועים לחשוב כי הוא קשור למילה צַעַר ופירושו 'למרבה הצער', ולא היא.
    [post_title] => עברית במידות קטנות
    [post_excerpt] => הא לכם קומץ של מילים קטנות והסבריהן בצידן – על המילים קורט וקורטוב, קומץ וקמצוץ, וגם על שמץ ומִצְעָר.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%98%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-08-12 17:59:59
    [post_modified_gmt] => 2021-08-12 14:59:59
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=5296
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5599
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2012-05-20 09:59:39
    [post_date_gmt] => 2012-05-20 06:59:39
    [post_content] => 
הדבק, מזערת, חלון מסכית, פתכה, טינית, מוזאון קטור
הֶדְבֵּק (קולז')
הֶדְבֵּק הוא יצירת תמונה על ידי הדבקה של פיסות נייר, פיסות בד, קטעי תצלומים וכדומה. התמונה שנוצרת אף היא נקראת הֶדְבֵּק.
בתחום התסריטאות והמחזאות הדבק הוא צירוף של רכיבים רבים שלכאורה אינם שייכים זה לזה: הדבק סוגות, הדבק רעיונות, הדבק סגנונות, הדבק ציטוטים ועוד. הדבק הוא גם אתר במרשתת הבנוי מקטעים הלקוחים מאתרים אחרים (mashup).
המילה הֶדְבֵּק שקולה במשקלן של מילים כמו הֶדְפֵּס, הֶסְכֵּם, הֶעֱתֵק.
את המילה הֶדְבֵּק הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ז (1997).
מִזְעֶרֶת (מיניאטורה)
מזערת היא יצירת אומנות – ציור, פסל ואף טקסט – במידות זעירות, וכן דגם זעיר של מבנה, של עיר וכדומה.
השורש זע"ר מביע קטנוּת ומיעוט, והוא מקביל לשורש צע"ר (צָעִיר, מִצְעָר). מן השורש זע"ר יש במקרא מִזְעָר וזְעֵיר: "מְעַט מִזְעָר" (ישעיהו), "כַּתַּר לִי זְעֵיר" (איוב, מקובל לפרשו 'חכה לי מעט'). מספר הזוהר ירשנו את הצירוף 'בזעֵיר אנפין' (מילולית 'בקטן־פנים') המתפרש כיום "בפנים קטנות" ומשמש לעיתים חלופה ל'מיניאטורי'. לצד אלו התחדשו בלשוננו זָעִיר, זַעֲרוּרִי, זִעוּר (למשל סרט זיעור – מיקרופילם), מִזְעָרִי (מינימלי), ומכאן הפועל מִזְעֵר, וגם מִזְעֶרֶת.
המילה מִזְעֶרֶת נכללת במילון למונחי הספרנות של האקדמיה משנת תשל"ו (1976).
חַלּוֹן מַסְכִּית (ויטרז')
חלון מסכית הוא לוח המורכב מחתיכות זכוכית צבעוניות, המצטרפות לקישוט. הלוח מותקן כשמשה במבנה.
המילה מסכית נקבעה על פי מַשְׂכִּית שבתנ"ך, שמקובל לפרשה 'ציור', 'קישוט', 'מעשה אומנות', למשל: "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי כה, יא). שורש המילה משכית הוא שׂכ"י, ובתקופה מאוחרת יותר נכתב בסמ"ך. הפועל סָכָה משמעו 'הסתכל', 'ראה', וכך נאמר במדרש על יסכה "שהכל סוכים ביופיה". מכאן גם המילה סיכוי – תקווה, תוחלת, מה שנראה לעתיד. בדומה למשכית יש במקרא שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה. שכיות וכן משכיות הן חפצים נחמדים למראה.
את הצירוף חַלּוֹן מַסְכִּית הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ג (1993).
פְּתֵכָה (פָּלֵטָה)
פתֵכה היא לוח של ציירים למשיחה ולפיתוך (ערבוב) של צבעים. בדרך כלל לפתכה צורה אליפטית, ויש בה מקום להנחת הצבעים וחלל להכנסת האגודל.
מילים מן השורש פת"ך המציינות ערבוב מוכרות מספרות חז"ל. את המילה שָׁמַיִם שבסיפור הבריאה דרשו חז"ל במשמעות 'אש' ו'מים': "נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה, ומהן נעשו שמים" (בראשית רבה). על הפסוק "וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" (שמות ט, כד) נאמר במדרש "אש וברד פתוכין זה בזה" (פסיקתא דרב כהנא).
המילה פתכה אושרה באקדמיה בשנת תשס"ו (2006).
טִינִית (פלסטלינה)
טינית היא חומר פלסטי המשמש לעבודות כִּיּוּר – בעיקר של ילדים. החומר עשוי חרסית מעורבת בשמן או בשעווה.
המילה טינית נגזרה מן המילה טִין (clay) שנוצרה בימי הביניים בהשפעת הערבית. בספרות חז"ל נזכרת המילה בצורה טִינָה (או טִינָא), והיא מקבילה במשמעה למילים המקראיות 'חומר' ו'טיט'.
במדרש תהלים נאמר על ים סוף: "נעשה להם [לבני ישראל] טינא, כמה שנאמר 'דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים" (חבקוק ג, טו), ובמצרים כתיב 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים' (שמות א, יד). כיון שירדו לים אמרו: מטיט וחומר יצאנו ובטיט וחומר חזרנו. מיד 'וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב' (תהלים קו, ט)".
המילה טינית אושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"א (1991).
מוּזֵאוֹן קָטוּר
מוזאון קטור הוא "מוזאון פתוח" (open air museum), כלומר אתר המשמש מוזאון, שהמוצגים בו הם מבנים ומתקנים היסטוריים, ארכאולוגיים וכדומה שהיו באתר או שהובאו אליו. המבקרים במוזאון קטור מסיירים במבנים ומחוץ להם.
המילה קָטוּר מקורה בספר יחזקאל. בתיאור המקדש שראה הנביא בחזונו נזכרות חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת. במשנה הוסברה המילה "קטורות" – "שאינן מקוֹרות", כלומר ללא תקרה. רחבעם זאבי ז"ל, בהיותו מנכ"ל מוזאון ארץ ישראל, הציע לחדש מילה ל"מוזאון פתוח" הגזורה מן המילה קטור.
הצירוף מוזאון קטור אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"ד (2004).
    [post_title] => אומנות עברית
    [post_excerpt] => מהי החלופה העברית לקולז', מהו מוזאון קטור, וכיצד קוראים בעברית ללוח שהציירים מערבבים בו את הצבעים? על מילים אלו וגם על מזערת, חלון מסכית וטינית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-13 16:11:36
    [post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:11:36
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=5599
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)