לא פעם אנו נשאלים על תקניותם של משפטים שבהם בא כינוי הרמז זֶה בתפקיד אוגד, דוגמת "הוראה זה מקצוע מאתגר", "הכלי העיקרי שאני מנגן עליו זה חליל".
המשך קריאה >>
הדף בטעינה
על המילה זֶה
במילון
זֶה
(ללא ניקוד: זה)| חלק דיבר | כינוי |
|---|
הגדרה
- כינוי רמז לזכר יחיד – שמדברים עליו או שמצביעים עליו ולא אחר, כגון 'האיש הזה', 'איש זה'
- משמש להבעת פעולה הנעשית בִּשניים – גם כשאחד מהם אינו זכר, כגון 'משה וחנה אוהבים זה את זה', 'עובדים זה עם זה', 'יושבים זה על יד זה'
- משמש להדגשת מילת שאלה, כגון 'מי זה בא?' (וכן בנקבה: 'מה זֹאת עשיתָ?')
- זמן מסוים עד עכשיו, כגון 'זה שנתיים' (לא: מזה שנתיים)
צירופים
לכל הצירופיםעל יסוד מילון ההווה
בתשובות באתר
עם זה, עם זאת, יחד עם זאת
בכתיבה העברית בת ימינו יש המקפידים לנקוט 'עם זה' על פי הכתוב בנחמיה. ואולם אי אפשר לפסול את המקבילה 'עם זאת', שהרי רמיזות סתמיות יכולות להיות גם בנקבה.
המשך קריאה >>
המשך קריאה >>
במבט היסטורי
שכיחות הערך זֶה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות
1=4%
- 1
- 0.9
- 0.8
- 0.7
- 0.6
- 0.5
- 0.4
- 0.3
- 0.2
- 0.1
- 0
-
200- עד 00 עד 300300 עד 600
