WP_Post Object
(
    [ID] => 94575
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-20 14:29:07
    [post_date_gmt] => 2024-06-20 11:29:07
    [post_content] => בציון השעה רגילים בפי רוב הדוברים ניסוחים כגון 'חמישה לחמש',  שבהם המספר המציין את הדקות בא דווקא בצורת זכר. ניסוחים אלו משקפים כנראה נוהגי לשון שהיו רגילים כאן בדורות קודמים.
[presto_player id=94625]
    [post_title] => "חמישה לחמש" – על רגעים ודקים
    [post_excerpt] => בציון השעה רגילים בפי רוב הדוברים ניסוחים כגון 'חמישה לחמש',  שבהם המספר המציין את הדקות בא דווקא בצורת זכר. ניסוחים אלו משקפים כנראה נוהגי לשון שהיו רגילים כאן בדורות קודמים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%a9-%d7%a2%d7%9c-%d7%a8%d7%92%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 20:22:17
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 17:22:17
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://old.hebrew-academy.org.il/?p=94575
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 7506
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2014-11-05 11:08:55
    [post_date_gmt] => 2014-11-05 09:08:55
    [post_content] => בניסוחים הרווחים 'חמישה לחמש', 'שתיים ועשרה' ודומיהם המספר המציין את הדקות בא בצורת הזכר – אף שהמין הדקדוקי של המילה דַּקָּה הוא כמובן נקבה.

נוהַג הלשון הזה הוא ככל הנראה שריד לימים עברו שבהם יחידת הזמן 'דקה' נקראה בשם אחר, וליתר דיוק בשמות אחרים. השם המוכר יותר הוא רֶגַע. בלשון המקורות רֶגַע הוא זמן קצר מאוד, כפי שנאמר בתלמוד הירושלמי: "הרגע – כהרף עין" (ברכות א:א, ב ע"ד). בדורות מאוחרים, כשנוצר צורך במונח לציון 'אחת חלקי שישים משעה', החלה לשמש במשמעות זו המילה רֶגַע. קדם לכך שימוש כללי יותר במילה כפרק זמן הקטן משעה במדרג ביטויי הזמן. המילה רגע במשמעות 'דקה' הייתה מקובלת עד לדורות האחרונים, ועדיין נשמעת פה ושם.

מילה נוספת שיוחדה לציון אחד משישים של שעה היא דַּק. מילה זו מצאה את דרכה אל השירה העברית:

תבל זו רבה ודרכים בה רב / נפגשות לדק נפרדות לעד (רחל, זמר נוגה)
הֵן עיניי למדו לחייך וחדלו משכבר / לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים (לאה גולדברג, ימים לבנים).

בעת החדשה החלה לשמש לצד המילה דַּק צורת הנקבה דַּקָּה. שתי הצורות הן ביסודן שמות תואר, ושתיהן נבחרו לציון יחידת הזמן בהשפעת המילה הערבית دقيقة (דַקִיקַה), וכן בהשפעת המילה הלטינית minuta שמשמעה המילולי 'קטנה' (כך גם נוצרה המילה שְׁנִיָּה על פי secunda הלטינית). גם המילה הערבית היא ביסודה שם תואר.

בסופו של דבר גברה הדַּקָּה – אולי בהשראת צורות הנקבה دقيقة, minuta ושָׁעָה. אך הרֶגַע והדַּק שנהגו כאן בעבר הותירו את חותמם בתבניות השגורות 'חמישה לחמש', 'שתיים ועשרה' וכדומה. תופעה דומה יש גם בתחום הכסף: הגְּרוש (בזכר) אומנם הוחלף באגורה (בנקבה), אך נותר לו זכר בניסוחים דוגמת 'שקל ועשרה'.

נוהגי הלשון האלה מושרשים מאוד בדיבור, וספק אם יש טעם לראות בהם שיבוש של ממש ולהיאבק בהם. ואולם המקפידים בלשונם יעדיפו 'חמש דקות לחמש', 'שתיים וחמש דקות' וכדומה.
'דקים' ו'רגעים' בעיתונות העברית של ראשית המאה העשרים:


 
    [post_title] => חמישה לחמש, שתיים ועשרה
    [post_excerpt] => 
בניסוחים הרווחים 'חמישה לחמש', 'שתיים ועשרה' ודומיהם המספר המציין את הדקות בא בצורת הזכר – אף שהמין הדקדוקי של המילה דַּקָּה הוא כמובן נקבה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%a9-%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 00:45:01
    [post_modified_gmt] => 2023-08-03 21:45:01
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=7506
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

בניסוחים הרווחים 'חמישה לחמש', 'שתיים ועשרה' ודומיהם המספר המציין את הדקות בא בצורת הזכר – אף שהמין הדקדוקי של המילה דַּקָּה הוא כמובן נקבה.

WP_Post Object
(
    [ID] => 6062
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2012-05-08 11:54:33
    [post_date_gmt] => 2012-05-08 08:54:33
    [post_content] => לקריאת המאמר
במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור, ומובאות דוגמאות לשאלות ותשובות: מעמד הצירופים 'ניסוי וטעייה', 'ניסוי ותהייה'; מעמדן של צורות בבניין נפעל דוגמת נֶאֱבַד ונִכְבָּה - שיש כנגדן צורות בבניין קל באותה משמעות; תקניות ביטויי זמן כמו 'שלוש ועשרה' אף שמדובר ב'עשר דקות'.
    [post_title] => הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור
    [post_excerpt] => במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור והם מודגמים בשאלות על 'ניסוי ותהייה'; נֶאֱבַד ונִכְבָּה, 'שלוש ועשרה'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%95%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-08-03 02:54:08
    [post_modified_gmt] => 2019-08-02 23:54:08
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=6062
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1046
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2013-09-01 12:59:00
    [post_date_gmt] => 2013-09-01 09:59:00
    [post_content] => 

"וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א, יד)
שָׁנָה
המילה שָׁנָה משותפת למשפחת הלשונות השמיות. מדקדקי ימי הביניים סברו כי יש קשר בינה ובין המילה שְׁנַיִם והפועל שָׁנָה (חזר, עשה שנית) "לפי ששבה השמש שנית אל הנקודה שהחלה ממנה" (רד"ק, ספר השרשים). ואולם ההשוואה ללשונות אחרות מלמדת כי מדובר בשורשים שונים (למשל המקבילה הארמית לפועל שָׁנָה היא תְּנָא, ואילו המקבילה למילה שָׁנָה היא שְׁנָא ובעיקר שַׁתָּא – ב־ש ולא ב־ת). יש חוקרים הקושרים את המילה שָׁנָה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות והזמנים. אחרים רואים בה מילת יסוד שמית קמאית שאינה קשורה למילים אחרות.
חֹדֶשׁ
המילה חודש מציינת ביסודה את הירח בהתחדשותו. מכאן היא התגלגלה לציון היום שבו נראה מולד הירח, ואחר כך לציון פרק הזמן שבין מולד אחד למשנהו.
שָׁבוּעַ
המילה שָׁבוּעַ, הרגילה כל כך בלשוננו, נדירה למדי בתנ"ך. לרוב היא באה בו בצורת הרבים, ובתורה היא נזכרת בעיקר בהקשר של חג השבועות. לצד המשמעות 'פרק זמן של שבעה ימים' יש שהמילה שבוע מציינת בתנ"ך שבע שנים.
רק בימי הביניים קיבלה המילה שבוע את המשמעות של שבעת הימים שמיום ראשון עד שבת. בלשון חז"ל משמשת במשמעות זו המילה שַׁבָּת, כגון בצירוף 'אחד בשבת' שפירושו יום ראשון בשבוע.
צורת הרבים של שָׁבוּעַ היא שָׁבוּעוֹת בקמץ (גם בנטייה: שָׁבוּעוֹת־, שָׁבוּעוֹתֵיכֶם), ואילו בנטיית היחיד יש שווא: שְׁבוּעַ־(הספר), שְׁבוּעַיִם וכן שם התואר שְׁבוּעִי והמילה שְׁבוּעוֹן.
יוֹם, יְמָמָה
המילה המקראית יוֹם מציינת את שעות האור: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה) ובהרחבה את היחידה השלמה של היום והלילה: "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יז; והשוו לפסוק יב: "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"). בעברית החדשה נתייחדה ליחידה השלמה המילה יְמָמָה – על פי יְמָמָא הארמית המציינת דווקא את שעות האור.

יוֹם יוֹם פירושו בכל יום, למשל בברכה "ברוך ה' יום יום" (על פי תהלים סח, כ). בעברית החדשה הצמד יוֹם־יוֹם מציין עניין רגיל ושגרתי, כגון 'חיי יום יום', 'בגדי יום יום', ומכאן שם התואר יוֹם־יוֹמִי.
שָׁעָה
המילה שָׁעָה נשאלה ללשוננו מן הארמית. היא רווחת בספרות חז"ל במשמעות 'זמן', כגון בביטויים 'בשעה ש־', 'דייה לצרה בשעתה', ובייחוד במשמעות של זמן קצר או מוגבל, כגון 'שעה קלה', 'חיי שעה', 'שעת רצון'. בד בבד שימשה המילה לציון 1/12 מן היום (החלק המואר של היממה), ומטבע הדברים אורכה לא היה קבוע. בהמשך הוחלפה השעה היחסית ביחידת זמן קבועה, ומאז שעה היא 1/24 מן היממה. המילה שעה במשמעות זו היא הרווחת כיום וממנה נולד השָׁעוֹן. עם זאת לא נעלמה משמעות הזמן הכללית של המילה, ולצד ביטויים שירשנו מתחדשים בעברית של ימינו שימושים דוגמת 'שעת סיפור', 'מערכת שעות', 'צו השעה', 'ועדת שעה' (ועדת אד־הוק), 'הגיעה השעה'.
דַּקָּה
המילה דַּקָּה מתרגמת את המילה הלטינית minuta שמשמעה המילולי 'קטנה'. קדמה לה כבר בימי הביניים המילה דַּק (בזכר) באותה משמעות. מילה זו מוכרת גם מן השירה העברית החדשה: "תבל זו רבה ודרכים בה רב, נפגשות לדק [=לדקה, לרגע] נפרדות לעד" (רחל, זמר נוגה), "לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים" (לאה גולדברג, ימים לבנים).
שְׁנִיָּה
המילה שְׁנִיָּה מתרגמת את המילה הלטינית secunda במשמעות 'החלוקה השנייה של השעה' (לאחר החלוקה לדקות). המילה שנייה מצויה כבר בספרות ימי הביניים, ולצידה אפשר למצוא גם את צורת הזכר שֵׁנִי.

קובץ מעוצב
    [post_title] => במעגלות הזמן
    [post_excerpt] => המילה שָׁנָה משותפת ללשונות השמיות – יש חוקרים הקושרים אותה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות. אחרים רואים בה מילת יסוד שמית קמאית שאינה קשורה למילים אחרות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-09-26 10:59:22
    [post_modified_gmt] => 2024-09-26 07:59:22
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://old.hebrew-academy.org.il/?p=1046
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)